במה תעבדו בעוד 10 שנים מהיום?

 

1."העתיד הוא לא מה שהוא היה פעם"

זה לא משנה אם אתם מדברים על אינטליגנציה מלאכותית, מחשבי קוואנטום או עוברים מלאכותיים: כמעט כל ההתפתחויות המשמעותיות בעולמות המדע והעסקים ב-30 השנים האחרונות, - וכמובן אלו שיגיעו בעתיד, נוגעות לפעילות של עשרות או מאות אנשים ביחד.
ולא רק זאת, חלק גדול מההתפתחויות והיזמויות הוא תוצאה של אנשים שייבאו ידע ותובנות מתחום אחד, לתחום אחר. תחשבו למשל על פרופ' דניאל כהנמן – פרופסור לפסיכולוגיה, שמקבל פרס נובל דווקא בכלכלה. מדוע? כי כלכלה התנהגותית היא לא בדיוק פסיכולוגיה ולא בדיוק כלכלה. זה... משהו חדש.

במקביל, הגלובליזציה כבר מתחילה "לגנוב" משרות (למה שתקנו בהוניגמן, אם אפשר לקנות באסוס, נקסט ובעלי אקספרס?), והעתיד, מעריכה חברת הייעוץ מקינזי, לא צופן בשורות טובות במיוחד: קרוב ל-375 מיליון איש בעולם יצטרכו למצוא מקומות עבודה אחרים ב-10 השנים הקרובות, בגלל גלובליזציה, חדשנות ואוטומציה. שוורצנגר מ"שליחות קטלנית" לא יהרוג אותנו, מסבירים המומחים, הוא פשוט יקח לנו את העבודה.  

המשימה הכי חשובה של לא מעט אנשים, כך נראה, צפויה להיות שיפור מדד המסוגלות התעסוקתית שלהם – employability. יצירת מצב שבו הערך שלהם בעיני מעסיקים – נשמר ואולי אף עולה.
וזה הולך להיות מאתגר, בזמן ש-8% מהאנשים בעולם ב-2030, יעבדו בעבודות שלא קיימות ב-2019. בניגוד להורים שלנו, אנחנו נדרשים לעבור בין 7 ל-15 מקומות עבודה במהלך הקריירה שלנו. זה אומר שהיכולת ללמוד (...) דברים חדשים על בסיס קבוע, ולעבור תעשיות, חברות, תפקידים – היא קריטית לא רק להצלחה, אלא גם להישרדות (בהנחה שאתם לא שייכים לועד עובדים חזק).
כמו שיוגי ברה אמר "The Future is not what it used be".
אז איך מתכוננים לעתיד?

זוכרים שדיברנו על "סלאשרים"?
מושג שטבעה מרסי אלבוהר, בזמן שכתבה מאמר לניו יורק טיימס על אנשים עם קריירות כפולות – דוגמן / מורה, כוכב רוק / אקטיביסט / סוחרת אמנות / מדריכת פילאטיס.
אתם לא צריכים לשמוע סטטיסטיקה על כך של-8 מיליון אמריקאים יש שתי עבודות, או לראות את הצמיחה של חברות לחללי עבודה שיתופיים ואת התופעה של ה"נוודים הדיגיטלים": אתם רואים יותר ויותר את האנשים סביבכם מתקשים להגדיר את עצמם במילה אחת.
בעידן שבו גם לא ברור מה העתיד צופן בחובו, האם עלינו להמר את עתידנו, לבטוח במדיניות הרווחה של ממשלת ישראל (סתם, סתם...) או שאולי לרקוד על שתיים או יותר חתונות (להיות סלאשרים)? מה עדיף, גיוון ופיזור או מיקוד?
נתחיל בגיוון.

 

  1. "אל תשים את כל הביצים שלך בסל אחד" – (מיגל דה סרוואנטס, מתוך הספר "דון קישוט".)

    אי אפשר לדבר על גיוון ופיזור, מבלי להזכיר את הנרי מקס מרקוביץ'. מרקוביץ' היה סטודנט לדוקטורט כשהגה רעיון מבריק בשם "חזית של תיקים יעילים".
    הרעיון, שהפך לתיאוריה המודרנית של תיקי השקעות בניירות ערך, טוען כי אפשר להפחית את הסיכון העסקי על ידי "פיזור": בניית פורטפוליו, תיק שכולל כ-30 ניירות ערך שונים (מניות, אגרות חוב וכו'). וכך, למשל, אם השקעתם גם במניות תיירות וגם במניות של יצרניות נשק, במקרה של מלחמה, העלייה במניות יצרניות הנשק תפצה על הירידה במניות חברות התיירות.
    מרקוביץ', זכה בפרס נובל לכלכלה ב-1990, וכנראה שאין מנהל השקעות בעולם שלא למד את התיאוריה שלו.

    וורן באפט, כשנשאל מה דעתו על פיזור סיכון באמצעות פורטופוליו רחב, אמר בהומור אופייני "גיוון רחב נדרש רק כשאתה לא יודע מה אתה עושה".
    ואיך נראה תיק ההשקעות האישי של מרקוביץ'?
    בספר Your Money & Your Brain, גילה הסופר, ג'ייסון צוויג, כי מרקוביץ' פשוט חילק את תיק ההשקעות שלו בצורה שווה בין מניות לאגרות חוב, בניגוד לתיאורית ההשקעות אותה הגה. "הבנתי שאם השוק המניות יעלה, ואני לא אהיה בפנים, אהיה מתוסכל. ואם אשקיע את הכל במניות, והשוק ירד, זה יצער אותי. אז חילקתי את תיק ההשקעות 50/50."
    זה מסביר מדוע, גם אנשים חכמים, לפעמים מקבלים החלטות (קריירה) שגויות: כי הם אנושיים.

    ומה חושב על זה ריי דאליו, המייסד של קרן הגידור הגדולה בעולם, ברידג'ווטר? הוא חושב שהבעיה של רוב תיקי ההשקעות, שהם ממוקדים ברווח, ולא בסיכון.

    אם דאליו היה מייעץ לכם בענייני קריירה ולא ני"ע, הוא היה אומר "תחשבו על הסיכון, על מה שיכול להשתבש" .
    אז מה אתם אמורים להבין מזה לגבי הקריירה שלכם? האם כדאי לעשות גם וגם? לפצל? לגוון? לא לקחת סיכונים?

    לפני שנקבל החלטות, בואו נראה מה האופציה השניה: מיקוד.

  2. "שים את כל הביצים שלך בסל אחד – ושמור עליו היטב" (מארק טווין, מתוך Pudd'nhead Wilson, בתרגום חופשי: "וילסון הדביל").

    מדוע ציטט מארק טווין משפט "המיקוד" המפורסם של איל הפלדה, אנדרו קרנגי?
    קרנגי בילה את ערוב ימיו בנאומים מעוררי השראה לקהילת העסקים ולציבור, בהם דיבר על חשיבות התרומה לקהילה. נאה דורש, נאה מקיים, הוא גם תרם 350 מיליון דולר – סכום בלתי נתפס לפני יותר מ-100 שנים, שהיווה 90% מהונו, במהלך 18 השנים האחרונות לחייו.
    מאיפה הכסף?
    קרנגי, אמריקאי ממוצא סקוטי, הקים את חברת הפלדה פיטסבורג קרנגי סטיל קומפני, אותה מכר לג'יי.פי.מורגן בכ-300 מיליון דולר ב-1901. ג'יי.פי.מורגן מיזג אותה עם שתי חברות נוספות, פדרל סטיל ונשיונל סטיל, כדי ליצור את החברה הגדולה בעולם, US STEEL, הראשונה אי פעם להיות שווה יותר ממיליארד דולר.

    מארק טווין, שהיה סופר ויוצר נפלא, התגלה כאיש עסקים פחות מוצלח, כאשר הוצאת הספרים שלו סבלה מהפסדים כבדים (ספריו הועתקו ונמכרו, לפעמים לפני שהוא הספיק להוציא אותם לאור).
    במקביל, הוא איבד אלפי דולרים מכספו שלו ומכספם של משקיעים נוספים, כשניסה להקים "סטרטאפ" – מכונת דפוס אוטומטית לספרים ועיתונים, שתחליף את עובדי דפוס - לא בדיוק מיזם אידיאלי לסוף המאה ה-19.
    לאחר שנאלץ להכריז על פשיטת רגל, קיבל טווין "גלגל הצלה" מהנרי רוג'רס, יזם בתחום הנפט והאנרגיה, שבין היתר, המציא את צינור הנפט כדרך יעילה יותר להעברת נפט מרכבת. רוג'רס מכר את החברה שלו לרוקפלר, והפך להיות מנהל בכיר בסטנדרט אויל, אחת החברות הגדולות בעולם.
    רוג'רס נהג לקרוא את ספריו של טווין ולהתמוגג מהנאה, ואמר למקורביו "יום אחד, אני אחזיר לו [למארק טווין] על העונג שהוא מסב לי". כשטווין הסתבך, רוג'רס שמח לחלץ אותו מהבוץ. הם הפכו להיות חברים קרובים, ואף נהגו לשלוח מכתבים מלאי הומור עוקצני אחד לשני.
    למרות שלא היה חייב לעשות זאת, ולאחר שהתאושש כללית, טווין פנה לכל הנושים שלו, והחזיר להם את כספם.
    רוג'רס, אגב, גם מימן כתרומה את לימודיה של נערה מוכשרת שנולדה עיוורת וחירשת, לאחר הפצרותיו של טווין. שמה של הנערה - הלן קלר. שנים לאחר מכן,
    ספרה THE WORLD I LIVE IN, הוקדש ל"חברי הטוב מזה שנים רבות, הנרי רוג'רס".

    רוג'רס, כשהתמקד בעסקי הנפט, עשה הון עצום (כ-100 מיליון דולר). לאחר מכן, החליט לגוון את השקעותיו ונכנס לתחומים נוספים (פלדה, אנרגיה, תובלה וכו'). ואיך זה עבד לו? כשהלך לעולמו, הונו הוערך ב-41 מיליון דולר.
    הגיוון, לא בדיוק עשה לו טוב.

  3. *בונוס* מסקנות?

    אולי השאלה היא לא האם צריך לגוון או להתמקד, אלא "מה מתאים לכם?"
    האם אתם טיפוס שאוהב לרכוב על סוס אחד או לרקוד על כמה חתונות?
    מה נותן לכם יותר בטחון: לדעת שאתם מצוינים במה שאתם עושים או לדעת שיש לכם אופציה ב'?
    אתם נהנים להיות מאסטר בתחום צר או אדם שפועל בתחומים מגוונים?
    אם אתם אוהבים מגוון: אתם אוהבים כי אתם רוצים להיות גם וגם, מפחדים לפספס משהו או כי אתם אוהבים לשלב בין עולמות כדי לייצר עולם חדש?
    כנראה שיש מקום לכולם.
    השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם: מה יניב לי סיפוק לאורך זמן?
    ההימור שלי, לא משנה במה אתם בוחרים, לא יכול להזיק שתלמדו 3 דברים חדשים מדי שבוע.


#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון