איך מייצרים גיבור מסוג אחר?

באמצע שנות ה-80, הבמאי ג'ון מקטירנן, יחד עם אולפני פוקס, רצו להפיק סרט שאותו אנחנו מכירים בשם "מת לחיות".
הסרט היה מבוסס על ספרו של  רודריק ת'ורפ, "Nothing Last Forever".

במקור, האולפנים היו מחויבים לתת לפרנק סינטרה את תפקיד הגיבור, אבל בשנה שבה הסרט יצא לאקרנים, פרנק סינטרה היה כבר בן 73, לא בדיוק אידיאלי עבור גיבור פעולה. סינטרה ויתר.

אז מה עושים?
הולכים לכל החשודים המיידיים: ארנולד שוורצנגר, השחקן החביב על הבמאי; וכשהוא מסרב, באים בתור קלינט איסטווד, סילבסטר סטלון, הריסון פורד, דון ג'ונסון, ריצ'רד גיר, פטריק סווייזי, ברט ריינולדס ועוד – וכולם אמרו "לא". איסטווד ממש הזדעזע מדמותו של ג'ון מקליין, גיבור הסרט: "איזה מן גיבור זה? הוא סתם נמושה! חצי מהסרט הוא רק בורח מ"הרעים" ומנסה להזעיק משטרה".



חוסר היכולת למצוא כוכב להוביל את הסרט היתה בעיה שהאולפנים לא ציפו לה. והם נתקעו עם איזה "ליצן", שהיה דמות קומית בסדרה "בלשים בלילה", יחד עם הכוכבת האמיתית, סיביל שפרד. (ולפני כן, ניסה את מזלו כזמר – ללא הצלחה). שמו היה ברוס ויליס. 

הסוכן של ויליס זיהה את המשבר, והבין שאין לאולפן ברירה (כי חייבים להתחיל כבר את צילומי הסרט), ולמעשה כפה עליהם לשלם לויליס לא פחות מ-5 מיליון דולר: סכום עתק בזמנו, ועוד ל"כוכב" שמעטים הכירו, שהבמאי בכלל לא רצה, וקיבל אותו בלית ברירה.
ההוצאה הבלתי צפויה הזאת אילצה את הבמאי לבחור שחקנים לא מוכרים, כמו שני הרעים, "המוח" אלן ריקמן, שהוא במקור שחקן תיאטרון ואלכסנדר גודונוב ששיחק בתפקיד רוצח קטלני, שהוא בכלל במקור רקדן בלט. שניהם, אגב, נתנו תצוגה נפלאה.


בעיה נוספת היתה מיקום. איפה הם ימצאו בניין משרדים לצלם בו? בלית ברירה, הם השתמשו במגדל שהיה בבעלות חלקית של פוקס. הבעיה הייתה שהחצי השני של המגדל, היה משרד עורכי דין גדול בלוס אנג'לס, והם והלקוחות שלהם ממש לא אהבו את קולות הפיצוצים והירי, והגישו תלונות במשטרה וביקשו צווי מניעה ללא הרף. מסתבר שלא פשוט לסגור עסקאות של מאות מיליוני דולרים, כשמחוץ לבניין מפוצצים רכב משוריין עם בזוקה.

עכשיו הם עברו לבעיה הבאה: הדמות של ויליס לא נראית כמו גיבור.
סטלונה היה גיבור. איסטווד, גבר גבר. אבל ויליס? מתאים לו לספר בדיחות חצי מצחיקות של שורה אחת, לא להילחם בטרוריסטים.

וזה הכריח את התסריטאים לשכתב שוב ושוב את התסריט ("ייפי קא יאיי, מאדרפאקר!") ברמה כל כך טקטית, עד שהם שכחו דברים בסיסיים, כמו לכתוב תסריט מהתחלה עד הסוף. ואז כשהגיע הסוף הם מבינים שיש להם "חור". 
"איך השודדים מתכוונים לברוח מהבניין?"
"אה... אמבולנס?"
"ואיפה האמבולנס היה בתחילת הסרט?"
"בתוך הקבינה של המשאית!"
(וכמובן הם שכחו שבתחילת הסרט, אנחנו רואים את פנים הקבינה של המשאית, ממנה יוצאים השודדים, ואין שם אמבולנס... לשמחתם, מעט מאוד אנשים שמו לב).

ומה שהתסריטאים יצרו, מבלי שהם הבינו בכלל, סוג חדש של גיבור פעולה: גיבור לא מושלם.
הם לא הלכו רחוק כמו ב"נשק קטלני" שיצא לאקרנים שנה אחת קודם, שם הגיבור, מל גיבסון, היה שוטר פסיכוטי עם נטיות אובדניות.
ויליס הוא גיבור שמפחד, צוחק, מצחיק, כועס, מתגעגע, שמח, נבוך, מתרגש וגם ... בוכה.
גיבור אותנטי.
אפשר לומר שמת לחיות היה מחלוצי הז'אנר החדש של סרטי פעולה, שבהם הגיבור איננו מושלם, איננו אדם חסר מורא שלא מסוגל לבטא רגשות.

ההצלחה האדירה של הסרט הובילה לכמעט העתקה שלו בסרט "ספיד".
ואיך הציגו את הרעיון של ספיד למשקיעים?  "זה כמו מת לחיות, רק באוטובוס".
סטוריטלינג בשורה אחת, ואולי קצת מזכיר את "נאום המעלית" של הסטרטאפיסטים שיגיעו כמה שנים לאחר מכן ("
אמזון היא חנות הספרים הגדולה בעולם!"), עם עידן חברות האינטרנט. 
 
ואיך הסיפור החביב הזה יכול לסייע לכם בעסקים?
הדרך לייצר גיבור מסוג אחר, היא לא לעשות מה שכולם מצפים. במקום לייצר מצג של גיבור (מוצר / מנכ"ל / מיזם) מושלם, תראו מההתחלה היכן הפגמים.
זה מייצר אמינות, זה יכול לייצר ייחוד וזכירות, וזה יכול לעשות את ההבדל.
תדאגו להציג את הפגמים הטובים של המוצר שלכם, מאלו שמהם משתמע שהמוצר "באמת" טוב. 
 (לדוגמאות, הקליקו.)