בספר STORY, אחד הספרים המשפיעים ביותר בעולם התסריטים לקולנוע, מסביר רוברט מקי איך מזהים תסריט גרוע.
דמות אחת: "הי _____, כמה זמן אנחנו מכירים?".
דמות שניה: "כבר 30 שנים, מאז ששירתנו ביחד ביחידה המיוחדת בצבא".
דיאלוג כזה בסרט, לא עובר טוב, כי אנשים לא מדברים כך.
סרט טוב, הוא כזה שמראה לנו, לא אומר לנו. זה לא דוקו.
בסרט "קזינו", ג'ו פשי צורח על שרון סטון, אחרי שביקשה ממנו לרצוח את רוברט דה נירו. "אני מכיר אותו 35 שנה, את באמת חושבת שאחסל אותו בשבילך?!" כך אנחנו יודעים שהם מכירים המון שנים, וכך אנחנו יודעים מה המשמעות של הקשר (המורכב) הזה עבורו.
סימן ההיכר של קולנוענים מעולים, הוא שהרבה פעמים, הדמויות לא אומרות כלום. ההבעה, המבט, הנסיבות מספרות לנו את כל מה שאנחנו צריכים לדעת.
בסטוריטלינג טוב, יש גם "סטורי-דואינג" (Story-Doing).
לא מספיק לדבר, צריך גם לעשות.
כשזה מגיע לקידום עצמי שלכם (נניח שאתם מנהלים שרוצים להתקדם לתפקיד של סמנכ"ל בכיר בחברה), או לעסק שלכם, למוצר או לשירות שלכם - סטוריטלינג לא אומר שמישהו מניף איזה מטה קסמים, והופך אתכם מאדם חרוץ אבל חסר ייחוד או את המוצר או השירות חסר הייחוד שלך, למשהו סופר-סקסי.
זה לא עובד כך.
תחשבו על זה, הדבר שהכי מעצבן אתכם - כלקוחות, כספקים, כמצביעים או כמשקיעים - בסיפורים של אנשים, מותגים, מועמדים וחברות, זה ... שהם לא מחוברים למציאות.
שאין ביסוס. אין אמת.
כמו שנאמר, "דיבורים כמו חול, ואין מה לאכול".
אז למה שתרצו להיות כאלה בעצמכם?
סטוריטלינג נכון, לא צריך להיות בולשיט מוחלט.
גם ככה, רוב האנשים שפוגשים אתכם ואת ההצעות שלכם – מגיבים בחשש, בחשדנות, בזלזול.
מרבית האנשים שלא מכירים אתכם, מפרשים את מה שאתם אומרים בצורה הכי מרושעת, מטופשת או מעליבה.
למה? זה מנגנון הגנה אוטומטי.
ביולוגיה.
ולכן, אין מה לחפש "קיצורי דרך": הדרך "הארוכה" לסיפור, היא לרוב הדרך הקצרה לאמון שרוחשים לסיפור שלכם.
ובדרך הארוכה, צריך גם לבצע פעולות - והפעולות האלו מציגות סיפור, נרטיב.
קחו מקרה לדוגמה.
תחשבו שיש לכם שני מועמדים לתפקיד ניהול בכיר, וזה תפקיד שדורש מוסר עבודה גבוה, כי המנכ"ל רוצה להראות שהחברה
מעריכה השקעה וחריצות.
יש לכם שני מועמדים:
א. אחד, שכותב בתיאור העצמי ברזומה שלו "בעל מוסר עבודה גבוה".
ב. שני, מעדכן אתכם שמדי שבוע, הוא מפרסם בערך 1,000 מילים על 3 דברים שהוא למד, בכל יום שבת ב-8 בבוקר, כבר (כמעט) 3 שנים. אתם בודקים את זה, וזה נכון.
בהנחה שמוסר העבודה הוא הפרמטר שהכי חשוב לכם, בכול שאר הפרמטרים המועמדים דומים מאוד, איזה מועמד מרשים אתכם יותר?
במי תבחרו?
כנראה שבמועמד ב'.
למה זה ברור כשמש?
כי כשמישהו מפרסם בכל שבת, לא משנה אם "בא לו" או "לא בא לו", חולה או בריא, סופת ברקים או חמסין, קורונה או שפעת,
והוא עושה את זה כבר שנים, הוא לא צריך להגיד לך "אני אדם עם משמעת גבוהה".
רואים את זה.
150 פרסומים ברצף, מדי שבוע, זה רמז די משמעותי לגבי מוסר העבודה שלו.
זה לא סתם סטורי-טלינג – זה סטורי-DOING.
המילה טלינג (TELLING) מבלבלת, כי היא מרמזת לכאורה שסטוריטלינג זה רק "משהו שאומרים".
אבל בדוגמה הדמיונית לעיל, העשייה של המועמד מספרת את הסיפור.
נכון, סטוריטלינג עוזר לך להבין איך לתקשר עם אנשים, איך להתחבר אליהם ממקום של רגש.
אבל אסור לשכוח שחלק חשוב בכל סיפור, זה החלק שבו אנחנו מאמינים לו.
ואנחנו מאמינים לפעולות הרבה יותר מאשר למילים.
אל תוותרו על החלק של העשייה בסטוריטלינג שלכם, למרות שזה מאריך את הדרך.
לסיכום:
העולם לא מתחלק לשני סוגי אנשים:
א. אנשים שרק מדברים ולא עושים
ב. אנשים שרק עושים, ולא משווקים את העשייה שלהם
אלא יש גם את הסוג השלישי
ג. הסוג שלרוב מצליח, שגם עובד קשה, מייצר תוצאות – ודואג שידעו על ההישגים שלו.
הסטוריטלינג שאני מדבר עליו, מיועד לסוג השלישי.
---
1. אם אתם לא רוצים לפספס עדכונים חשובים, הפתעות, חומרי בונוס והזמנות לאירועים, הירשמו לרשימת הדיוור כאן או בתחתית העמוד.
2. אם יש לכם פנאי לקרוא רק ספר אחד בזמן הקרוב, כדאי לבחון את אחד משני אלה: "למה כדאי להיות לטובת הכריש?" ו-"מה למדו החברות המצליחות בעולם מסרטי המאפיה?".
3. מעוניינים ללמוד עוד על סטוריטלינג? הקליקו כאן לפרטים